הסיפור שלא סופר - Duty Free Blog

הסיפור שלא סופר

ג'יימסון
סיפורו של הוויסקי האירי הוא כמו סיפורה של אירלנד – מורכב, טעון ומלא תהפוכות. אבל אירוע מכונן וחשוב אחד שינה את פני ההיסטוריה של הוויסקי האירי ושאלמלא קרה, לא בטוח שהיינו שותים היום ויסקי אירי
. אירוע שבמרכזו הוויסקי האירי הנמכר והמוכר בעולם – ג'יימסון.

בסביבות המאה השלוש-עשרה  הביאו נזירים אירים את תורת הזיקוק לאירלנד והחלו לזקק אלכוהול לצרכים רפואיים. כך נולדו להם "מי החיים" או בשפה הגאלית uisce beatha, שלימים הפכו ל-whisky .

תעשיית הוויסקי באירלנד הלכה וצמחה עם השנים. בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים היה הוויסקי האירי המפורסם והנמכר ביותר בעולם, הרבה יותר מהוויסקי הסקוטי. דבלין הייתה בירת הוויסקי העולמית, וכל מי שהיה מעוניין בכוס וויסקי משובח, ללא ספק היה מזמין וויסקי אירי.

אך לא לעולם חוסן וכבר מתחילת המאה העשרים, שבה הייתה תעשיית הוויסקי האירי בשיאה, ועד שנות השישים, הלך הוויסקי האירי ונעלם. במהלך אותם עשורים ספורים של תחילת המאה העשרים, הפכה תעשיית הוויסקי האירי מאימפריה אדירה אשר שלטה כמעט לחלוטין בשוק הוויסקי העולמי, לתעשייה שכמעט ואינה קיימת. קריסתה של אימפריית הוויסקי האירי היא תוצאה של מספר אירועים, אשר כל אחד בנפרד וכולם ביחד האיצו את הקריסה.

האירוע הראשון הוא תקופת היובש שהחלה ב-1919 בארצות-הברית. באותם ימים הייתה ארצות-הברית אחד השווקים הגדולים והחשובים של הוויסקי האירי, והוצאתו של המשקה אל מחוץ לחוק הנחיתה מכה קשה לאירים.

בנוסף לתקופת היובש, מצאו יצרני הוויסקי האירי את עצמם עומדים בפני שווקים נוספים שנסגרו כתוצאה ממלחמתם של האירים באימפריה הבריטית ששלטה באירלנד. מערכת היחסים הטעונה שבין אירלנד לבריטניה גרמה לבריטים, ששלטו באותם ימים במדינות רבות בעולם, לאסור על מכירת ויסקי אירי באותן מדינות.

אך זה לא הכול. במקביל לשתי המכות שנחתו על האירים, התרחש דבר מה נוסף אשר בעיני רבים הוא הסיבה העיקרית להתרסקות תעשיית הוויסקי האירי. מדובר בתהליך בו הוויסקי הסקוטי החדש  של אותם הימים – הבלנדד – הלך וכבש את העולם. להזכירכם, הבלנדד הוא ערבוב שנעשה לראשונה בשנת 1860, בין מאלטים שונים לבין ויסקי גריין (ויסקי המופק מדגנים שונים ומזוקק בשיטת הזיקוק הרציף התעשייתית).

האירים, שהיו קנאים לאיכותו של המאלט, ראו בערבוב של ויסקי גריין עם המאלט היוקרתי חילול קודש של ממש. מבחינתם, ויסקי היה מאלט ואך ורק מאלט. לעומת האירים השמרנים, הסקוטים אימצו בחום את הבלנדד ופיתחו את תורת הערבוב לכדי אומנות של ממש. לא עברו שנים רבות והבלנדד הסקוטי כבש את העולם בסערה והותיר את הוויסקי האירי הרבה מאחור.

 בשנת 1966 תעשיית הוויסקי האירי כמעט ולא הייתה קיימת. צריכת הוויסקי האירי מחוץ לגבולות המדינה שאפה לאפס, והבלנדד הסקוטי היה הוויסקי המבוקש בעולם. צאצאיו של ג'ון ג'יימסון, אשר הקים בדבלין את מזקקת "ג'יימסון" ב-1780, הבינו כי אם לא ייעשה דבר-מה דרמטי – ייעלם הוויסקי האירי מהעולם. וכך, לאחר שנים של תחרות ועוינות, התאחדו שלוש מזקקות הוויסקי החשובות שנותרו באירלנד באותם ימים לגוף אחד. ב-8 במרס 1966, התאגדו לראשונה ג'ון ג'יימסון ובניו, ג'ון פאור ובניו ומזקקת קורק, ויצרו את UDI (איגוד המזקקות של אירלנד).

צעד זה הסתבר כצעד חשוב ומשמעותי. עם חיבורן של שלוש המזקקות נתקבלה החלטה חשובה נוספת. באיחור של מספר שנים הבינו האירים כי גישתם השמרנית, ויש אומרים המתנשאת, כלפי הוויסקי בלנדד בתחילת המאה, היא שתרמה יותר מכול להידרדרותה של התעשייה, והגיע הזמן לשנות את הגישה. וכך נולד לו הבלנדד האירי הראשון – ג'יימסון.

ג'יימסון היה מותג הבלנדד האירי הראשון שהחזיר עטרה ליושנה והחזיר את הכבוד לאירים. אז בפעם הבאה שאתם שותים ג'יימסון – קחו לגימה ותנו כבוד לבלנד האירי הראשון…

בדיוטי פרי ניתן להשיג את הסדרה הבלעדית Jameson Signature Reserve מחיר: 64.90$

בתמונה: מהדורה מיוחדת של וויסק לצד אריזתו על רקע לבן. צילום: יחסי ציבור

בתמונה: בקבוק וויסקי מהדורה בלעדית לדיוטי פרי מבית ג'יימסון. תמונה: יחסי ציבור

גלנליווט
היחסים בין סקוטלנד לאנגליה לאורך ההיסטוריה תמיד היו מתוחים – גם היום. אך הראשון שהיה לשחרר מעט מהמתח בין שתי המדינות היה דווקא יצרן ויסקי סקוטי – ג'ורג' סמית' שמו, האיש שהקים את מזקקת גלנליווט. המזקקה הראשונה שהסכימה לקבל רישיון לייצור ויסקי מהאנגלים

סוף המאה ה – 18 בסקוטלנד הייתה תקופה בה ייצור הוויסקי הלא חוקי הלך וגדל. למרות שהמס על הוויסקי והלחץ שהפעילו האנגלים על יצרני הוויסקי הלא חוקי גבר, ייצור הוויסקי לא פסק אלא המשיך לצמוח. ייצור הוויסקי באזור גלנליווט הלך והתפתח והיצרנים רק הגבירו את הקצב על מנת לספק את הביקוש הרב למשקה.

ייצור הוויסקי הלא חוקי הפך מנחלת בודדים לתעסוקה עיקרית וחשובה עבור חלק גדול מהאוכלוסייה.  מדובר היה בתקופה פרועה למדי ללא דין וללא דיין. בעיקר אזור כמו גלנליווט, שהיה אזור מבודד שרשויות החוק כמעט ולא הורגשו בו, הפך למערב פרוע אמיתי. ואל תוך המערב הפרוע הזה נולד לו ג'ורג' סמית (George Smith) .

ג'ורג' נולד ב-8 למרץ 1792 בחווה באזור הגלנליווט. הוא היה הילד השישי של אנדרו ומרגרט גורדון סמית'. אביו, חקלאי מכובד באזור, היה חוכר שטחי אדמה גדולים מהדוכס המקומי ומשכיר אותם הלאה במעין שכירות משנה. משפחת סמית' הייתה משפחה ידועה ומכובדת באזור. למרות שכבחור צעיר עבד גורג' בנגרייה מפורסמת, הייתה זו למעשה רק עבודתו הרשמית. בפועל היה ג'ורג' ייצרן וויסקי לא חוקי מהגדולים שהיו.

בסביבות 1820 היו באזור הגלנליווט כ-150 מזקקות לא חוקיות. כמעט כל אחד מהתושבים באזור היה קשור בצורה כזו או אחרת לייצור ולהברחות הוויסקי הלא חוקי. חלק גידלו שעורה, חלק תיקנו דודים וחלק הובילו את הוויסקי דרומה.

מה שבטוח, שכולם שתו את הוויסקי מגלנליווט, מפשוטי העם ועד לחברי פרלמנט, מצפון סקוטלנד ועד לאנגליה שבדרום. מכל הוויסקים שיוצרו בסקוטלנד הפך הוויסקי המגיע מגלנליווט לוויסקי המפורסם והידוע ביותר.

כאשר הגיעו החוקים החדשים בשנת 1823, המקלים על יצרני הוויסקי ומאפשרים להם לקבל רישיון מהאנגלים מבלי לשלם כסף רב, סרבו יצרני הוויסקי הלא חוקי בגלנליווט ליישר קו עם השלטונות – בדיוק כמו שלא קבלו את כל החוקים הקודמים. מבחינת אנשי גלנליווט מדובר היה בעוד חוק מבית היוצר של הכובש הבריטי שגם אותו יש לעקוף.

חוסר האמון של יצרני הוויסקי הסקוטים בפרלמנט הבריטי היה עמוק מאוד. סיבה נוספת להתנגדות הרבה לחוק החדש הייתה כי על פי החוק כל מזקקה שקבלה רישיון צריכה הייתה לאפשר לאיש מכס להיות מוצב בה, מה שאומר שאנשי מכס רבים יחלו להסתובב באזור גלנליווט, מצב מאוד לא רצוי מבחינת יצרני הוויסקי הלא חוקי.

למרות ההתנגדות הרבה, החליט ג'ורג' סמית' לנסוע לעיירה אלגין שבספיי סייד בסתיו 1824 על מנת לקבל רישיון. הוא הבין שאם ברצונו להתקדם ולחשוב על העתיד זה בדיוק הזמן הנכון לקבל רישיון. רק בעזרת רישיון הוא יוכל להתפתח, לגדול ולהתרכז בייצור הוויסקי במקום להיות עסוק בבריחה מאנשי המכס.

בינואר 1825 קבל ג'ורג' רישיון. עם קבלת הרישיון החל להגדיל את כמויות הייצור. היצרנים הלא חוקיים שנאלצו להשתמש בדודים קטנים וניידים לא התקרבו לכמויות ויסקי אותן ייצר ג'ורג'. שכניו של ג'ורג' החלו לקנא ולכעוס, ולראות בו אויב אמיתי. מבחינתם, כל אותם יצרני ויסקי שהסכימו לקבל רישיון היו בוגדים של ממש – משתפי פעולה עם הבריטים.

חלק מהמזקקות שקבלו רישיון נסגרו בעקבות איומים, התקפות ושרפות. ג'ורג' הצעיר רכש שני אקדחים אותם חגר ללא הפסקה ואף העסיק שני שומרי ראש. הוא היה אמיץ מספיק להתמודד עם כל האיומים ולהמשיך ולייצר ויסקי משובח.

בשנת 1871 נפטר ג'ורג' סמית' בגיל 79. ההימור שלקח לקבל רישיון הוכיח את עצמו ובגדול. ההצלחה הייתה רבה והביקוש לוויסקי היה עצום . בעיני רבים מחבריו הוא חצה את הקווים אך במבט לאחור הוא פשוט הקדים את  זמנו.

בדיוטי פרי ניתן להשיג את הסדרה הבלעדית Glenlivet Master Distiller's Reserve. מחיר: 69.90$

בתמונה: וויסקי גלנליוט. צילום: יחסי ציבור

בתמונה: בקבוק וויסקי גלנליוט על רקע לבן. צילום: יחסי ציבור

שיבאס ריגל
שיבאס ריגל הוא לא סתם מותג ויסקי מצליח ומוכר, אלא גם היה בין הראשונים להביא לחובבי הוויסקי את בשורת הבלנדד פרימיום 12 שנה. אולי היום נראה לנו מובן מאליו לשתות בלנדד משובח בן 12 שנה אבל בשנות ה-50, כששיבאס הושק לראשונה, היה זה מהלך מפתיע וחדשני. עד אז רוב מותגי הוויסקי המוכרים היו צעירים, זולים ופשוטים. אך מה שיותר מפתיע בסיפור הוא שמאחורי המהלך הזה עומד לא אחר מאשר סמואל ברונפמן – האיש שעמד בראש אחת המשפחות היהודיות העשירות והמשפיעות בעולם

הסיפור מתחיל בשנת 1889 כשהוריו של סמואל ברונפמן עוזבים את ביתם שברוסיה מהגרים לקנדה. המשפחה הגיעה יחד עם סמואל, התינוק הצעיר שנולד בדרך לקנדה, אל העיר מניטובה (manitoba) שבמרכז קנדה, שם החלה לבנות את חייה מחדש.

סמואל ברונפמן הצעיר, שגדל אל תוך עסקי המלונאות הצנועים של אביו, מצא כי הרווח הגדול בבתי המלון מגיע בעיקר ממכירה של ויסקי, וכך החליט להקים לצד המלונות חנות למכירה ולהפצה של ויסקי.

העסק עבד יפה אך השינוי הדרמטי הגיע עם תחילתה של תקופת היובש בארה"ב בשנת 1919. חוק היובש יצר מצב מושלם בעבור יצרני וסוחרי הוויסקי בקנדה. מצב בו ארצות הברית, השכנה מדרום, צמאה לוויסקי איכותי. ואכן בשנת 1924, לאחר מספר שנים מוצלחות של מסחר בוויסקי ולאור הצמיחה בעסקים, הקים סמואל ברונפמן, בפאתי מונטריאול, את מזקקת הוויסקי הראשונה בבעלותו והחל לייצר ויסקי קנדי שמיועד היה לשוק האמריקאי.

בהתאם לחוק, משפחת ברונפמן ויצרני הוויסקי הגדולים האחרים בקנדה לא מכרו ויסקי ישירות לאמריקאים, ולקוחותיהם היו אזרחים קנדים חוקיים לחלוטין, אך ברור היה לאן בסופו של יום מגיע הוויסקי. תקופת היובש ומכירת ויסקי למדינה היבשה הפכה את משפחת ברונפמן למשפחה מאוד עשירה ובשנת 1928, בשיא תקופת היובש, כאשר הביקוש לוויסקי הלך וגדל, רכשו הברונפמנים את חברת סיגראם הקנדית המתחרה, והפכו בכך לחברה ציבורית. הם שמרו על השם "סיגראם", שליווה אותם לאורך כל השנים.

לקראת סוף שנות העשרים, יחד עם השפל הגדול בארצות-הברית, העם האמריקאי רצה שינוי. וב-5 בדצמבר 1933, ימים ספורים לאחר שנבחר פרנקלין רוזוולט – הסתיימה תקופת היובש באופן רשמי. עם סיום תקופת היובש, השוק האמריקאי נפתח ובגדול, וברונפמן היה מוכן להרוות את צימאונם של האמריקאים בוויסקי משובח, הפעם באופן חוקי ומסודר.

התקופה שלאחר היובש התאפיינה בחוסר בהירות בנוגע לדרך שבה יש להתייחס לאלכוהול, וכיצד למתג אותו. מדובר היה במוצר לא-חוקי לשעבר, שעדיין רבים זוכרים את השפעותיו ההרסניות על החברה בתקופה שלפני היובש.

המעבר החד בהתייחסות לאלכוהול היה קשה לעיכול. שינוי התפישה ממוצר אסור על פי חוק, שסימל את הרוע בהתגלמותו, למוצר חוקי ולגיטימי לחלוטין, היה שינוי בעייתי. סמואל ברונפמן הבין כי עליו לנקוט בגישה שיווקית שונה וזהירה כדי לקדם את הוויסקי שלו.

הוא החליט שהדרך הטובה ביותר למכור וויסקי באותם הימים היא לשווקו כמשקה איכותי ומתוחכם. אולי היום העניין נראה לנו ברור והגיוני, אך להזכירכם, עד לאותם הימים, ויסקי היה משקה מחוספס וקשה לשתייה, לקשוחים בלבד. רעיון שיווקי של ויסקי מתוחכם היה חדש ומהפכני.

בשנת 1949 רכש ברונפמן את המותג שיבאס המפורסם תמורת 85 אלף פאונד. סאם ברונפמן חיכה מספר שנים לאגור מלאי מספיק של ויסקי מיושן על מנת ליצור יתרון מול המתחרים ובאביב 1954 הושק השיבאס 12. הוויסקי הושק כבלנד איכותי במיוחד והיה יקר יותר משאר הבלנדדים. שיבאס 12 יצר והגדיר את קטגוריית ה 12 שנה. כל הקמפיין שליווה את השקתו סבב סביב הרעיון של ויסקי יקר ואיכותי שלא מתאים לכל אחד. בין הסלוגנים שליוו אותו:

  • If you can’t taste the difference in Chivas Regal, save the extra two dollars
  • Of course, you can live without Chivas Regal. The question is, How  well ?
  • Not all the best things in life are free
  • Why think of it as an expensive Scotch when you can think of it as an inexpensive luxury?

הקמפיין היה הצלחה אדירה – מכירות שיבאס נסקו למרות שמחירו היה יקר יותר משמעותית משאר הוויסקים ששלטו אז בשוק.

שתיית ויסקי הפכה בעזרתם של שיבאס ושל סמואל ברונפמן לעניין אופנתי, חברתי ואחראי. במבט לאחור, סמואל ברונפמן והמותג שיבאס סללו את הדרך למעמדו המכובד של הוויסקי כפי שאנו מכירים היום.

בדיוטי פרי ניתן להשיג את הסדרה הבלעדית Chivas Regal Brothers' Blend. מחיר:  59.90$

בתמונה: מהדורה  מיוחדת לוויסקי שיבאס.  צילום: יחסי ציבור

בתמונה: בקבוק וויסקי בראדרס בלנד לצד אריזתו מבית שיבאס. צילום: יחסי ציבור

 

 

azharot_alcohol

 

אהבתם? שתפו!