חג הוויסקי - Duty Free Blog

חג הוויסקי

מספרים על אלתרמן כי באחד מביקוריו בבית הקפה התל אביבי והידוע כסית, ניגשה אליו המלצרית ושאלה אותו מה ירצה לשתות. אלתרמן שידוע היה באהבתו הרבה לטיפה המרה שאל את המלצרית החביבה מה יש לה להציע. "ודקה, ויסקי, בירה וקוניאק" ענתה המלצרית. חשב אלתרמן לרגע וענה "הסדר ממש לא משנה".

לכל מדינה יש את המשורר המפורסם שלה שאוהב לשתות. גם לסקוטלנד יש אחד, רק שבסקוטלנד הוא אהב לשתות ויסקי – ורק ויסקי. קראו לו רוברט ברנס.

ה-25 לינואר הוא יום הולדתו של ברנס, אחד המשוררים החשובים בסקוטלנד, שבנוסף להיותו משורר גדול, סקוטי גאה ולוחם חופש הוא גם אהב מאוד ויסקי. ממוסקבה עד ניו יורק, מיפן עד ניו זילנד, בשפות רבות או בסגנונות שונים – ב 25 לינואר, יחד עם הסקוטים, חוגגים כולם את יום הולדתו של רוברט ברנס – חג הוויסקי.

למרות שנראה לנו כי ויסקי היה מאז ומתמיד המשקה הלאומי של סקוטלנד, למעשה ההיסטוריה מעט שונה. עד תחילת המאה ה-19 המשקה הפופולרי בקרב המעמד העליון בסקוטלנד היה דווקא יין צרפתי. לעומת היין, הוויסקי באותם הימים היה משקה קשוח, לא ידידותי וכמעט לא מוכּר. ייצור הוויסקי היה בעיקר מנת חלקם של החקלאים אשר ראו במשקה מוצר נוח לאחסון, מוצר שאינו מתקלקל וללא ספק גם תורם למצב הרוח.

ויסקי היה מזוהה עם שתיינים קשוחים ומחוספסים. אם היין היה המשקה של האצולה והמעמד העליון, הוויסקי היה יותר משקה הפרולטריון. עד שהגיע רוברט ברנס. המשורר הסקוטי הראשון שסימן את הוויסקי כמשקה הלאומי – משקה חוצה מעמדות – הסמל של סקוטלנד כולה.

רוברט ברנס נולד בשנת 1759 למשפחה כפרית ענייה בכפר קטן בדרום סקוטלנד. רוברט היה האח הגדול מבין שבעה. למרות שכילד נאלץ לעבוד בחווה כיוון שלמשפחתו לא היה כסף, דאג אביו למורה פרטי שילמד אותו קרוא וכתוב, עניין יוצא דופן באותם הימים. עם מות אביו לקח אחיו פיקוד על החווה ורוברט שהיה יותר בעניין של ויסקי ושירה ופחות בעניין של כבשים ואדמה החליט לעבור לאדינברו – העיר הגדולה בה התרכזה הבוהמה הסקוטית.
ברנס התמקם בעיר והחל לכתוב שירה ולשתות ויסקי. לאט לאט הפך ממשורר מקומי לכוכב ידוע ומפורסם בכל רחבי סקוטלנד.

בתמונה: דיוקן רוברט ברנס המשורר הסקוטי. צילום: יחסי ציבור

בתמונה: פורטרט המשורר רוברט ברנס המסוקר בכתבה. על רקע צבעי חצאית סקוטית מסורתית. צילום: יחסי ציבור

לא בכדי חדר רוברט ללבבות בני עמו. הוא כתב באהבה רבה על חיי היום יום הקשים של הסקוטים אך יחד עם זאת על תשוקתם ואהבתם הרבה לחיים. להזכירכם, מדובר בתקופה סוערת וטעונה. סקוטלנד רק החלה לעכל את האיחוד עם אנגליה, ממזרח נשבו רוחות המהפכה הצרפתית והמצב הכלכלי היה קשה מנשוא.

מתוך הקושי הרב צמח לו המשורר רוברט ברנס. אי של אופטימיות ושמחה בתקופה קודרת וקשה. הסקוטים פשוט התאהבו בו. הוא נגע בלבבותיהם והפך למשורר הלאומי של סקוטלנד.

המשורר, שהתנגד לשלטון האנגלי ולכל מה שייצג, מצא עצמו מתחבר לרעיונות שמאחורי המהפכה הצרפתית שסיסמאותיה היו – חירות שוויון ואחווה. חירות מול האנגלים, שוויון בין המעמדות ואחווה של הסקוטים.

רוברט היה בן 30 כאשר נפלה הבסטיליה, אירוע שרק חיזק את אמונתו הרבה במלחמתו לחופש בימים בהם שמרנות שלטה בכל. אך יחד עם כל הנושאים החשובים וכבדי המשקל בהם עסק, הוא לרגע לא שכח את הוויסקי – ידידו הטוב של המהפכן. הוויסקי, מבחינתו של רוברט, היה חלק בלתי נפרד מכל הנושאים עליהם כתב ונלחם.

Freedom and whisky go together – כתב ברנס באחד משיריו – משפט המסמל יותר מכל את יחסו לוויסקי.

רוברט ברנס היה הראשון ששם את הוויסקי על המפה ומיקם את המשקה כסמל האמיתי של סקוטלנד. מבחינתו ויסקי היה הרבה מעבר למשקה. ויסקי הוא סמל, ויסקי מייצג חופש וחירות, שלום ואחווה.

רוברט ברנס נפטר בשנת 1796 בגיל 37, צעיר ומאושר. מאז ועד היום, בכל רחבי העולם חוגגים מידי שנה את יום הולדתו ומרימים כוסית לכבודו, לכבוד החופש עליו לחם, השיוויון עליו כתב ויותר מכל לוויסקי שכל כך העריך ואהב.

צפו בסרטון על סיפורו של רוברט ברנס:

 

אהבתם? שתפו!